ישבתי היום עם הבת שלי על שיעורי הבית בחשבון.
היא בכיתה ד' וכרגע הן לומדות ומתרגלות סדר הפעולות הנכון.
אתם יודעים... חילוק/כפל לפני חיבור וחיסור, סוגריים וכו'.
כשהיא ראתה את התרגילים, היא ממש נבהלה: כל כך הרבה מספרים! אמל'ה!
רק אחרי שעשינו סדר בפעולות- מה קודם למה- ופתרנו את התרגיל, היא גילתה שבעצם..זה לא היה כל כך מפחיד ומפלצתי כפי שהיא חשבה.
לא יודעת מה אתכם-
אבל אני מוצאת את עצמי גם מביטה במין "הר" של משימות ומתחלחלת:
איך איך איך אני אמורה לעבור ולהציח את המפלצת הזאת???
בא לי לברוח ולהסתתר במיטה..
ואז אני נזכרת שאני לא "אמורה להספיק" את הכל ומיד..
וכשאני מפרקת את ההר לגורמים, עושה סדר פעולות הנכון(נכון לי)..אני מגלה שזה לא מפלצת..כולה פודל!
למה נזכרתי בזה?
יש אפשרות לקבל מיילים מ"פלייליידי", באנגלית, כאן.וכככה מקבלי מדי יום מיילים עם תזכורות של שגרת הבור, שגרת הערב, כל מני משימות וגם מכתבי עדויות מנשים שהצליחו להמריא בזכותה.
ממש נחמ ואפילו מדרבן.
רק מה, בסיבוב הקודם הרגשתי שאחרי זמן מה שלא הצלחתי לעמוד בציפיות של עצמי שאלו תזכורת מביכות לכישלון שלי. דילגתי עליהם כשנחתו בטיבת הדוא"ל שלי.
ועכשיו?
אני מודה- אני עדין מרגישה שזה לפעמים קצת יותר מדי משימות עבורי. כל כך הרבה דברים "להספיק"
(הנה, שוב המילה הזאת! דר. אסתר לב , אישה מדהימה שאני מאוד מעריצה ושזכיתי לשמוע בין היתר הרצאה שלה ולקרא מאמרים שכתבה, קוראת לזה "כוח המח"ץ. מ=מוחרכה ח=חייבת צ=צריכה או במילים קצרות: לפעול מתוך מקום של חוסר ברירה. ולא ממקום של בחירה ולקיחת אחריות על החיים של עצמינו.זה לא אומר שלא לעשות דברים, אלה לעשות את המטלות מתוך ריאה ומחשבה אחרת..)
שוב עולים לי רגשות אשמה של איפה אני חושבת שאני "צריכה" להיות..מול איפה שאני נמצאת כרגע.
מה שעוזר לי (כשאני במצב מודע), זה להזכיר לעצמי שאני רק בתחילת הדרך.
שהעיקר היא ההתקדמות ולא המושלמות. "progress, not perfection" הוא אחד משפטי החיזוק של פליי ליידי
או כמו ש כבר חז"לנו אמרו: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה ". (פרקי אבות ב')
דבר נוסף הוא לחשוב מהכיון החיובי:
נכון, אני עדין לא בפסגת החלומות שלי, אבל מה אני *כן* מצליחה?
אז הנה, הצלחתי להוסיף לי עוד משימה אחת לשגרת הבוקר שלי.
זוכרים את ה"טו"ב" ב"בוקר טו"ב" שהצגתי לעצמי?
נכון מאתמול אני שמה לי טיימר על 17 ד'(אצל פ"ל זה 15 ד'..אבל ככה לי זה...נו....פשוט טו"ב (בגמטריה טו"ב=17) ומסדרת בזמן הזה. כרגע, חלקים מהסלון. מה שאני מספיקה עד שהטיימר מצפצף.
ואם כבר מדברים על שאיפות:
אני רוצה באחד השלבים הקרובים
* לשים טיימר על 17 ד' ויחד עם הבנות לסדר את הסלון (אצלינו זה חלל די גדול שמשמש כחדר אוכל/משחקים/עבודה/סלון..ונראה -כרגע- בהתאם.
*לקחת שקית ולמצוא לי 17 דברים לשים בפח ועוד 17 דברים שמיותרים בבית שלנו ושילכו למחזור/חנות יד שניה/תרומה..
*ו...ללכת לישון בשעה נורמלית....אאאאה!!!! השעון שוב עבר חצות ואני עדין כאן.
יאללה.
בגדים למחר, מכונת כביסה(השולחן מסודר..)
ו..ליליה..לילה טוב! לילה מצוין!
היא בכיתה ד' וכרגע הן לומדות ומתרגלות סדר הפעולות הנכון.
אתם יודעים... חילוק/כפל לפני חיבור וחיסור, סוגריים וכו'.
כשהיא ראתה את התרגילים, היא ממש נבהלה: כל כך הרבה מספרים! אמל'ה!
רק אחרי שעשינו סדר בפעולות- מה קודם למה- ופתרנו את התרגיל, היא גילתה שבעצם..זה לא היה כל כך מפחיד ומפלצתי כפי שהיא חשבה.
לא יודעת מה אתכם-
אבל אני מוצאת את עצמי גם מביטה במין "הר" של משימות ומתחלחלת:
איך איך איך אני אמורה לעבור ולהציח את המפלצת הזאת???
בא לי לברוח ולהסתתר במיטה..
ואז אני נזכרת שאני לא "אמורה להספיק" את הכל ומיד..
וכשאני מפרקת את ההר לגורמים, עושה סדר פעולות הנכון(נכון לי)..אני מגלה שזה לא מפלצת..כולה פודל!
למה נזכרתי בזה?
יש אפשרות לקבל מיילים מ"פלייליידי", באנגלית, כאן.וכככה מקבלי מדי יום מיילים עם תזכורות של שגרת הבור, שגרת הערב, כל מני משימות וגם מכתבי עדויות מנשים שהצליחו להמריא בזכותה.
ממש נחמ ואפילו מדרבן.
רק מה, בסיבוב הקודם הרגשתי שאחרי זמן מה שלא הצלחתי לעמוד בציפיות של עצמי שאלו תזכורת מביכות לכישלון שלי. דילגתי עליהם כשנחתו בטיבת הדוא"ל שלי.
ועכשיו?
אני מודה- אני עדין מרגישה שזה לפעמים קצת יותר מדי משימות עבורי. כל כך הרבה דברים "להספיק"
(הנה, שוב המילה הזאת! דר. אסתר לב , אישה מדהימה שאני מאוד מעריצה ושזכיתי לשמוע בין היתר הרצאה שלה ולקרא מאמרים שכתבה, קוראת לזה "כוח המח"ץ. מ=מוחרכה ח=חייבת צ=צריכה או במילים קצרות: לפעול מתוך מקום של חוסר ברירה. ולא ממקום של בחירה ולקיחת אחריות על החיים של עצמינו.זה לא אומר שלא לעשות דברים, אלה לעשות את המטלות מתוך ריאה ומחשבה אחרת..)
שוב עולים לי רגשות אשמה של איפה אני חושבת שאני "צריכה" להיות..מול איפה שאני נמצאת כרגע.
מה שעוזר לי (כשאני במצב מודע), זה להזכיר לעצמי שאני רק בתחילת הדרך.
שהעיקר היא ההתקדמות ולא המושלמות. "progress, not perfection" הוא אחד משפטי החיזוק של פליי ליידי
או כמו ש כבר חז"לנו אמרו: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה ". (פרקי אבות ב')
דבר נוסף הוא לחשוב מהכיון החיובי:
נכון, אני עדין לא בפסגת החלומות שלי, אבל מה אני *כן* מצליחה?
אז הנה, הצלחתי להוסיף לי עוד משימה אחת לשגרת הבוקר שלי.
זוכרים את ה"טו"ב" ב"בוקר טו"ב" שהצגתי לעצמי?
נכון מאתמול אני שמה לי טיימר על 17 ד'(אצל פ"ל זה 15 ד'..אבל ככה לי זה...נו....פשוט טו"ב (בגמטריה טו"ב=17) ומסדרת בזמן הזה. כרגע, חלקים מהסלון. מה שאני מספיקה עד שהטיימר מצפצף.
ואם כבר מדברים על שאיפות:
אני רוצה באחד השלבים הקרובים
* לשים טיימר על 17 ד' ויחד עם הבנות לסדר את הסלון (אצלינו זה חלל די גדול שמשמש כחדר אוכל/משחקים/עבודה/סלון..ונראה -כרגע- בהתאם.
*לקחת שקית ולמצוא לי 17 דברים לשים בפח ועוד 17 דברים שמיותרים בבית שלנו ושילכו למחזור/חנות יד שניה/תרומה..
*ו...ללכת לישון בשעה נורמלית....אאאאה!!!! השעון שוב עבר חצות ואני עדין כאן.
יאללה.
בגדים למחר, מכונת כביסה(השולחן מסודר..)
ו..ליליה..לילה טוב! לילה מצוין!