בוקר טוב..? בוקר טו"ב!

ישבתי היום עם הבת שלי על שיעורי הבית בחשבון.
היא בכיתה ד' וכרגע הן לומדות ומתרגלות סדר הפעולות הנכון.
אתם יודעים... חילוק/כפל לפני חיבור וחיסור, סוגריים וכו'.
כשהיא ראתה את התרגילים, היא ממש נבהלה: כל כך הרבה מספרים! אמל'ה!
רק אחרי שעשינו סדר בפעולות- מה קודם למה- ופתרנו את התרגיל, היא גילתה שבעצם..זה לא היה כל כך מפחיד ומפלצתי כפי שהיא חשבה.


לא יודעת מה אתכם-
אבל אני מוצאת את עצמי גם מביטה במין "הר" של משימות ומתחלחלת:
איך איך איך אני אמורה לעבור ולהציח את המפלצת הזאת???
בא לי לברוח ולהסתתר במיטה..
ואז אני נזכרת  שאני לא "אמורה להספיק" את הכל ומיד..
וכשאני מפרקת את ההר לגורמים, עושה סדר פעולות הנכון(נכון לי)..אני מגלה שזה לא מפלצת..כולה פודל!


למה נזכרתי בזה?
יש אפשרות לקבל מיילים מ"פלייליידי", באנגלית, כאן.וכככה מקבלי מדי יום מיילים עם תזכורות של שגרת הבור, שגרת הערב, כל מני משימות וגם מכתבי עדויות מנשים שהצליחו להמריא בזכותה.
ממש נחמ ואפילו  מדרבן.
רק מה, בסיבוב הקודם הרגשתי שאחרי זמן מה שלא הצלחתי לעמוד בציפיות של עצמי שאלו תזכורת מביכות לכישלון שלי.  דילגתי עליהם כשנחתו בטיבת הדוא"ל שלי.
ועכשיו?
אני מודה- אני עדין מרגישה שזה לפעמים קצת יותר מדי משימות עבורי. כל כך הרבה דברים "להספיק"
(הנה, שוב המילה הזאת! דר. אסתר לב , אישה מדהימה שאני מאוד מעריצה ושזכיתי לשמוע בין היתר הרצאה שלה ולקרא מאמרים שכתבה, קוראת לזה "כוח המח"ץ. מ=מוחרכה ח=חייבת צ=צריכה או במילים קצרות: לפעול מתוך מקום של חוסר ברירה. ולא ממקום של בחירה ולקיחת אחריות על החיים של עצמינו.זה לא אומר שלא לעשות דברים, אלה לעשות את המטלות מתוך ריאה ומחשבה אחרת..)
שוב עולים לי רגשות אשמה של איפה אני חושבת שאני "צריכה" להיות..מול איפה שאני נמצאת כרגע.


מה שעוזר לי (כשאני במצב מודע), זה להזכיר לעצמי שאני רק בתחילת הדרך.
 שהעיקר היא ההתקדמות ולא המושלמות. "progress, not perfection" הוא אחד משפטי החיזוק של פליי ליידי
או כמו ש כבר חז"לנו אמרו: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה ". (פרקי אבות ב') 




דבר נוסף הוא לחשוב מהכיון החיובי:
נכון, אני עדין לא בפסגת החלומות שלי, אבל מה אני *כן* מצליחה?


אז הנה, הצלחתי להוסיף לי עוד משימה אחת לשגרת הבוקר שלי.
זוכרים את ה"טו"ב" ב"בוקר טו"ב" שהצגתי לעצמי?
נכון מאתמול אני שמה לי טיימר על 17 ד'(אצל פ"ל זה 15 ד'..אבל ככה לי זה...נו....פשוט טו"ב (בגמטריה טו"ב=17) ומסדרת בזמן הזה. כרגע, חלקים מהסלון. מה שאני מספיקה עד שהטיימר מצפצף.


ואם כבר מדברים על שאיפות:
אני רוצה באחד השלבים הקרובים
* לשים טיימר על 17 ד' ויחד עם הבנות לסדר את הסלון (אצלינו זה חלל די גדול שמשמש כחדר אוכל/משחקים/עבודה/סלון..ונראה -כרגע- בהתאם.
*לקחת שקית ולמצוא לי 17 דברים לשים בפח ועוד 17 דברים שמיותרים בבית שלנו  ושילכו למחזור/חנות יד שניה/תרומה..
*ו...ללכת לישון בשעה נורמלית....אאאאה!!!! השעון שוב עבר חצות ואני עדין כאן.
יאללה.
בגדים למחר, מכונת כביסה(השולחן מסודר..)
ו..ליליה..לילה טוב! לילה מצוין!

אין יאוש בעולם..

מה אני אגיד לכם. היום היה אחד הימים האלה..פול גז בנוטראל. לא זז. לא זזתי.
נכון שזה קשור לעובדה שהלכתי לישון מאוחר מאוד..ושלא ישנתי טוב בכלל גם כשראשי פגש סוף סוף את הכרית..


ונכון שרק אתמול כתבתי כאן בבלוג על תוכניות שלנו מול מה שבורא עולם מחלי עבור עצמינו..


ונכון שאחרי כמה שנים של הכרות מודעת עם עצמי אני מזהה את זה כחלק מתהליך  שכמו זרע שמונח באדמה שבחוץ לא רואים שום תזוזה. כלום. אבל בפנים מתחוללת מהפכה ורק כשהירוק הראשון מבצבץ  אפשר להבין את גודל השינוי..ככה זה קורה גם אצלי לפעמים. בתקופה כזאת אני מוולה שעות ב"לעשות הרבה כלום": לקרא ספרים, לשוטט ברשת, לגדל ולטפח את חוותי בפארמויל או משחק אחר בפייסבוק..מה לא. רק לא מה שרציתי ותיכננתי לעשות. מין תרדמת. רק מערכת החירום פועלת, מתכונת שביתה: טיפול בילדות, הכנת אוכל,כביסה, קניות. ואז, אחרי שבוע~שבועיים פתאום מתחילים האסימונים ליפול (אוקיי, אולי לא כולם זוכרים כאן מה זה "אסימון"..) והתמונה מתבהרת. משהו התחולל שם בפנים, בנשמה. עמוק. חזק. וכל ה"לא כלום"לא היה אלה מסך עשן כדי שלא אפריע לתהליך.


אבל...
לחוות את זה, למרות שאח"כ אני נהננת ומודה על התוצאות שבד"כ מקפיצות אותי בעבודת ה' ובעבודת המידות קדימה., מאוד קשה לי להיות במצב הזה.
כמו היום.
ולא רק זה- הרגשתי כמו מטופל שעובר נתוח בהרדמה מקומית. לא מרגיש מה קורה בדיוק, אבל שומע הכל, מודע לכל מה שמתרחש..אאאאאההה!!
אני יודעת שאני עוברת משהו. אני יודעת שאני "תקועה" חזק בשלב קריטי בתהליך לקראת עבודה ופרנסה מהבית בתחום שאני אוהבת..ושזה הדרך הטובה ביותר להחלץ מזה...
ובכל זאת.
ממש הרגשתי יאוש.
עד כדי כך שאפילו כל השיגרה שהצלחתי להנחיל, נראו לי כ"סתם נסיון הדחקה" של הדבר החשוב.
מזל שדיברתי עם חברתי הטובה.
היא ואני למדתנו יחד קורס "מודעות" אצל מנחה נ\מדהימה ומאז יש לנו סוג של "מיני קבוצת תמיכה". היא ואני.
משתפות, מדברות...ובעיקר משקפות אחת לשניה את המצב ובכך עוזרות להתקדם.
אז היא הזכירה לי שלא לזלזל בבקשה בתהליך שאני עוברת עם הפלייליידי.
שבעצם זה גם בונה תשתית טובה ואיתנה לעבודה שתבוא (בע"ה בקרוב!).
יותר קל להתרכז בעבודה אם כל עבודות הבית יזרמו (כמעט) באווטופיילוט.
וכמה נעים יהיה לקבל לכאן קליאנטים פוטנציאלים לבית מסודר ונקי..


רבי נחמן מבסלב אומר לגבי "אין יאוש כלל" שיצר הרע מטרתו היא לא להפיל אותנו לפח- לעשות עבירה, להכשל, לא להצליח לקום ולעשות מצווה כזאת או אחרת. זה "כסף קטן" עבורו. לא. המטרה העיקרית שלו היא שניפול ואז לאנצליח לקום, שנרגיש כישלון..ולמה בכלל לנסות שוב...היאוש הזה היא בעצם המטרה שלו.(ותודה לבעלי האהוב שהזכיר לי את זה!)
להבדיל, הפלייליידי אומרת משהו דומה:
You are not behind! I don't want you to try to catch up; I just want you to jump in where we are. O.K.?
"את לא נותרת מאחור. אני לא רוצה שתנסי להשלים אחורה- רק להצטרף אלינו איפה שאנחנו. בסדר?"


אחרי שנרגעתי ונחתי קצת, יכולתי לראות את מצבי בעניים קצת שונות:
למרות שלא עשיתי את מה שרשמתי לי ב*ה*תוכנית, הצלחתי לשמר את השגרה שכבר התחלתי:


לקום כמה דקות לפני הבנות
להתלבש ולהתארגן
להוציא את הבנות למסגרות השונות מוכנות עם אוכל.
להתפלל


לדאוג לארוחת הצהריים
לשבת עם בת ה8 ו1/2 לש.ב.
לנוח!


לקלח את כל מי שזקוקה לעזרתי, כולל בדיקת ראשים
ארוחת ערב
להשכיב את החבורה לישון
לנקות את השולחן המטבח
להפעיל מכונת כסביסה בטיימר.
הבגדים של כולם מוכנים למחר!
ו..לשבץ כמה דקות לרשות את הרשומה הזאת.


ואו! כל הכבוד לי!!
תודה לך ה' שהצלחתי!!


טוב..רק השעה...השעה...!


אני מתעופפת לי לישון!
לילה טוב!

שבוע טוב..

שבוע טוב לכולם!
זהו, עברה השבת, מתחיל שבוע חדש ודי עמוס.
עמוס בטוב, ב"ה.
אוטוטו ראש הנה ולקראת החג אני משתדלת אי"ה לתפור לעצמי ולבנותיי בגדים חדשים.
כלומר- 6 בגדים חדשים בסה"כ.
לשמחתי, סיכמתי עם כל אחת מה לתתפור לה.(חוץ מהנסיכה הציערה ביותר..היא תקבל "תכתיב" ממני)
מצאתי בדים שהן אוהבות.(רק לעצמי עדין לא) וחלק מהגזרות.
יש לי אוסף די מכובד אם כי לא חדיש של חוברות "בורדה". למדתי עם השנים לא רק להוציא גזרות מוכנות אלה גם להעיז לשנות או אפילו להמציא מחדש.
אחד הכלים שאמצתי לעצמי מפלייליידי זה תיכנון השבוע מראש.
מה אני עושה כל יום?
בתאוריה זה תמיד נראה מאוד מרשים, רק שאני נוטה לשכוח שגם לי יש רק (רק?) 24 שעות ביממה.
ולא תמיד הערכת הזמנים שלי מדויקים..


בנוסף, יש איזה אמירה שאומרת שהאדם מתכנן ובורא עולם צוחק.
עושים תוכניות ובסוף שום דבר לא יוצא לפועל...או כמעט שום דבר.
לכן הוספתי ביני ובין עצמי..או ביני ובין בוראי מין סיכום אחרי שאני רושמת מה שאני מתכננת:
"טוב, זה התיכנון שנראה לי. עכשיו זה צריך לעבור את האישור מה"בוס", מבורא עולם".
מצד אחד- עשיה, לקיחת אחריות.
מצד שני- זה בא עם הידיעה הברורה שיש שליט בעולם שיודע הכי טוב מה נכון עבורי..(או משתדל לבוא, הלואי שזה היה ככה תמיד. הרבה פעמים אני "הרבנית מימי שליטה"..וכשמשהו לא הולך כפי ש*אני* תכננתי, אני מתעצבנת. לשמחתי אני לרוב מצליחה להתאפס אחרי זמן מהולהזכיר לי שוב מי אני ואיפה המקום שלי)


יש עוד לי עוד נקודות ברשימה שלי לשבוע הקרוב:
* להתקדם עם בנית העסק שלי(שהגעתי איתו לנקודה של עצירה ומשתמשת בכל תירוץ אפשרי- מוצדק, בטח..תמיד מוצדק!!- ע"מ לדחות את ההמשך.


*לבקר את בתי הבכורה במקום השרות שלה בעיר הגדולה, בשילוב של קניית בד לעצמי בע"ה.


*וכמובן- המשך התוכנית הפלייליידי.להוסיף  משהו קטן בכל יום. וגם להתחיל את עבודת הסדר והניפוי המעמיק יותר. 
נראה מה השם יתברך חושב על התוכניו שלי..


ואם אנו מדברים על רשימות, הנה עוד משהו:


מה עם ארוחת הצהריים?
(במקור זה ארוחת הערב, כנהוג בחו"ל הארוחה העיקרית. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אצלנו הארוחה העיקרית היא בצהריים)
במקום להלחץ כ1/4 לפני העוצרות היקרות נכנסות בדלת בצהריי היום שמחות אך ר ע ב ות...או אפילו 5 דק' אחרי, כמו שעשיתי עד לא מזמן, אני ישבתי עם עצמי והכנתי רשימה..בעצם 3 רשימות.
אחת- רעיונות לארוחת צהריים לא מסובכת, מזינה(ובעדיפות גם בריאה) ומוסכמת על הסועדות שלי.
השניה- מה אני מבשלת מתי? בהתחשבות בעובדות בשטח: מי מגיעה לארוחת צהריים, מי לא (כי יש לה יום לימודים ארוך) ומה התכנון הכללי באותו יום.
השלישית- רשימת קניות עבור כל השבוע. אני משתדלת ללכת לקניות אחת לשבוע ולא יותר(למעט חלב ולחם שנגמר מהר ) כבר קרה לי בשבוע שעברה שרשמתי לעצמי להכין X, רק שלא התכוננתי עם הקניות בהתאם והיה חסר לי מצרך מאוד עיקרי..הסתדרנו, ב"ה. אבל זה רק התגיש לי חשיבות הקניות מראש.


אני אשתדל לרשום בהמשך את הרעיונות שלי לארוחות הצהריים.
אתם מוזמנים לצרף את שלכם ב"תגובות".


זהו לכרגע.
מאוחר מאוד..
לשים במקום את הכמה פריטים שעל שולחן המתבח, הכנה של הבגדים שלי..והיידה למיטה.
שיהיה לכולנו שבוע טוב ומבורך!

מהששולחן נקי עושה..או ניצוצות ראשונים.

אתמול בערב הלכתי לישון כשהשולחן  המטבח היה מסודר, כל בנות הבית הכינו את בגדהן למחרת ומכונת הכביסה הייתה מיכנה לפעולה עם טיימר מכוון.
והבוקר בשעה 7 כל הבנות (שבבית ) ישבו להן בנחת לאכול ארוחת בוקר בצוותא, כשהן לבושות, מסורקות ומוכנות ליציאה, כולל התיקים והאוכל.
ואמא שלהן?
למרות שקמתי כ-10 ד' אחרי שהשעון מעורר ציפצף(או, בעידן לנו-הסלולרי שלי ניגן), אבל עוד לפני רבע לשבע הייתי מקולחת, לבושה ואחרי תפילה וקפה.
ישתבח שמו לעד!


חברתי הטובה השבה את תצומת ליבי למשהו שלא קישרתי: אחרי שהיא שמעה ממני על הצלחת אתמול בערב והבוקר, היא טענה שהבוקר הרגועה עם ארוחת הבוקר הנעימה של הבנות הוא בעצם תוצר ישיר מהעובדה שהיה איפה לשבת בנחת: בשולחן הנקי..וכמובן מי- כי כבר לא היה לחץ והיסטאריה או ויכוחים של הבוקר על בגדים לא מתאימים וכו'. תוך 10 ד' מהשכמה הבנות היו מוכנות..
הסבמתי עם כל מילה..


וככה נראה גם המשך הבוקר, ב"ה.
ברוגע ובלי לחץ.


חזרתי לעוד משהו שלדעבוני הזנחתי בשבועות האחרונים:
לפני שאני הולכת לישון, אני משתדלת להודות לה' יתברך על 5 דברים לפחות..
כשהתחלתי את הנוהל הזה בעיצת המטפלת שלי בזמן הגרושין, לפעמים היה לי מאוד קשה למצא 5 דברים..
אבל עם תרגול בהמשך הזמן, זה הפך להיות כטבע.
הראיה שלי השתנתה, ב"ה.
למדתי לראות שאפילו בפרט הכי קטן ה' יתברך נמצא איתי, עוזר לי...גם כשלפעמים יש אתגרים ולא הכל הולך חלק.
מה שמזכיר לי שיעור נפלא של הגב'  רחל בולטון שאפשר (ומומלץ!)לשמוע באתר אשירה .
אימצתי את המונח שהיא מכנה את עצמה לפעמים- הרבנית רחל שליטה (בהיגוי כמו "שליט"א")..וובכך היא קצת צוחקת על עצמה ועל הרצון שלה שהכל יהיה בשליטה המלאה שלה.
עבורי, היום בערב היה מצב כזה שגם אני קראתי לעצמי "הרבנית מימי שליטה"..בעיקר אחרי שתכננתי כ"כ יפה את מה בדיוק אכין היום לקראת שבת, ע"מ להשאיר לא הרבה עבודה למחר.
רק מה...התנור שלנו החליט להכריז על שביתה..קיצר גם אחרי שבעלי האהוב ניסה לתקן.
אז חלות לא אפיתי וכמובן גם לא עוגה(זמל שיש שכנה שהציעה להשתמש בתנור שלה מחר) אבל גם הכריים היו מושבתות כל הערב עקב נסיון התיקון..וגם הוזזו לצורך זה לאמצע המטבח.
אז גם אורז ותפוחי אדמה לא בישלתי.
היה נחמד אילו יכולתי לבשר לכם שישבתי לי בנחת ורגועה, בלי להתעצבן והמתנתי בסבלות בלי לגעור בבעלי..
רק..לא יפה לשקר.
לקח לי די זמן להזכר ב"רבנית שליטה".
לזכור שאני לא בשליטה- אלה רק השם יתברך.
שאני עושה את ההשתדלות שלי..וזה מה יש..וזה מספיק.
מפני שגם הגישה לכיור הייתה חסומה, הבת התורנית שאחראית על שטיפת הכלים לא יכלה לעשות תורנות..
אבל להתקדם בכל זאת רצינו לקדם ענינים לכבוד שבת ...?
אז סידרנו את הסלון.
הוא עדין לא "מושלם", אבל במצב "מתקדם"!


..תודה רבה לבורא עולם שהביאני עד הלום!


טוב.
הנסיכה הצעירה בביותר כנראה מחכה שאמא שלה תלך למיטה ורק אז תסכים גם היא לישון.
סימן עבורי לפרוש.
לילה טוב!

ממשיכים בצעדי תינוק

צעדי תינוק...מצחיק שבדיוק עכשיו הנסיכה הצעירה ביותר שלי, בגיל מכובד של שנה +9/10 חוד' החליטה לעזור אומץ ולהתחיל ללכת..
וגם אני צעדי תינוקות קטנטנים לקראת שינוי גדול.


אולי זאת הזדמנות קצת לספר על עצמי:
אני בתחילת שנות ה- 40 שלי, ילידת חו"ל.
אני נשואה בשנית, יש לי 3 בנות מנשואין הראשונים, בגילאים 17 וחצי(בשרות לאומי), 13 ושמנה וחצי. ו2 בנות מהנשואין של עכשיו, בנות 4 וכאמור בת שנה +9(או 10, שנה המעוברת מסבחת לי את הספירה..:-/)
גרים בכיף בבית חמוד, צפוף והפוך(כרגע..) מעבר להרי החושך.


פלייליידי אוהבת לכנות כל דבר ברשאי תיבות משעשעים באנגלית.
קקצת קשה לתרגם אותם לעברית בשלמותם..
כמו למשל 
CHAOS
Can't Have Anyone Over Syndrom
chaos= בלגן, תהו ..
אבל ראשי התבות הן בעצם "תסמונת אי אפשר להזמין אפ'אחד".
למה נזכרתי בזה?
כי גם לי יש.
כאמור, אחד המטרות היא ליצר שגרות קבועות למשך היום, בעיקר בבוקר ובערב., שעם הזמן ובעזרת ה' יהפכו לטבע השני..
אני התחלתי עם שגרת הערב..לסידור השולחן הוספתי גם הכנת הבגדים למחורת. וגם מילוי מכונת הכביסה לקראת מחר(יש לה טיימר שבעמצאותו אפשר לקבוע מתי המכונה תהיה מוכנה).
בנוסף, גם התחלתי שגרת בוקר.
השתעשעתי קצת עם ראשי תיבות וקראתי לזה ביני ובין עצמי בוקר טו"ב.
ב יגוד (להתלבש)
ו ארגון(צחצוח שנים, לשים עדשות, מקלחת-לפני ההלבשה, כמובן ;-))
ק פה (ו/או ארוחת בוקר)
ר וחניות (תפילה ולכתוב גם ביומן, מדיטציה..)


טו"ב= בגמטריה זה 17..להרים 17 דברים מהרצפה/סלון. להעיף 17 דברים מהבית, או לפח או למסור לחנות יד שניה.(עוד לא סגרתי עם עצמי את מה שאני רוצה להכניס שם)


אני עדין עובדת על זה.
המטרה היא לקום כ-1/4-1/2 שעה לפני הילדים, להתלבש בנחת, להתארגן ליום החדש, להתפלל, כוס קפה. ואז אחרי התחלה רגוע אל יום החדש להעיר את כולם ולעזור להם להתארגן. ואחרי שהם במסגרות השונות, להקדיש כשעה לעבודות הבית.
שמתי לב איך שכתיבת השורות האחרונות הלחיו אותי מוות..
מה..כל זה? ועוד בנחת?!?


נשמתי עמוק.
צעדי תינוק, הזכרתי לעצמי...
ועוד אמירה מבית הגברת המעופפת:Progress, not perfection. התקדמות, לא שלמות! 
או כמוששמעתי פעם שיעור: שלמות יש רק אצל האחד, היושב ברומים. אנחנו, בני האדם, לא מושלמים. ומטרת חיינו היא לשאוף לשלמות. כך כבר כתבו חז"ל :"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה". (פרקי אבות ב, ט"ז) ...


אז ההשקמה לפני כולם עוד קשה לי..או ליתר דיוק להיות מוכנה לפני כולם עוד קשה לי.
נכון לכרגע, אני משתדלת לקום כ- 15 ד' לפניהן,  להתלבש לשים עדשות ולצחצח שניים ולפחות לשתות כוס קפה(זה מגדיל את הסיכוי שאהיה במצב עירני קצת יותר)
תפילה ואכילה בנחת בא רק אחרי שהבית ריק לבוקר.
וסדר..? אני עוד נעבקת עם עצמי, רוצה את הכל ומיד..ובעדיפות בו זמנית כמה דברים..ומרוב לחץ אני לא עושה כלום..
מחר אשב ביני ובין עצמי ואחליט מה חשוב לי ולפי איזה סדר אני אגיע למטרץ הביניים.


לאומת זאת,שגרתה ערב דווקא מצליחה לקבל צורה.
*השולחן נקי וריק כבר יומיים לפני שאני הולכת לישון.ץץוזה בהחלט נותן לי הרגשה טובה כשאני קמה בבוקר.
*הבגדים היו מוכנים אתמול..ולא רק זה, בו זמנית גם התחלתי להקפיד שהבגדים של הנסיכות מוכנים גם הם. מה שמקל באופן משמעותי את התנהלות הבוקר של כולנו.


הדבר הבא שאני רוצה להוסיף לשגרת הערב(ושמשום מה יתרום גם לפתירת בעית הבוקר), זה ללכת לישון בזמן נורמלי.


עכשיו השעה 22:08.
הגיע הזמן לסגירה.
ליל טוב בינתיים!

יום הראשון שלי: מה מצאתי במקום להבריק כיור.

אז ככה:
הצעד הרשאון שפ"ל(=פלייליידי) מבקשת לעשות הוא לגשת ולהבריק את הכיור.
המטרה היא להתחיל במשהו הרגל אחד קטן שלא לוקח יותר מ- 5 ד', יתן תחושה של סיפוק ויעלה חיוך על הפנים.
ולהתמיד איתה כל ערב...


אולי שם התחיל הבעיה.
למרות שניסיתי, ממש ניסיתי ..לא התחברתי לנקודה הספציפית הזאת.
שלא תבינו אותי לא נכון: אני אוהבת שהכיור שלי נקי.
או, ליתר דיוק- שני הכיורים שלי.
והנה אולי זאת הנקודה של קושי: זה כבר לא צ'ק צ'ק והכיור נקי. מדובר ב- 2 כיורים. זה נשמע אולי טרויאלי, אבל גיליתי שזה די מפספס את המטרה: ממסימה קטנה שבקושי מרגישים אותה, זה הפך למטלה ..אאאוח!!
בנוסף, אישת..גם כשהכיור שלי נקי..זה נחמד. אבל לא עם אפקט של טה-דה!!
חשבתי לעצמי:
אז מה כן יעשה לי את זה?
ומצאתי.
כשאני אקום בבוקר ושולחן המטבח שלי יהיה פנוי ונקי, מזמין לשבת לארוחת הבוקר..
זה יעלה חיוך על הפנים, יתן לי תחושה של נצחון קטן..וחשק להמשיך את הבוקר.
לכן..ניגשתי הערב. רוקנתי אותו. קירצפתי אותו. וטה-דה!
מסימה הראשונה: בוצע!


מה איתכן?
מה יעשה לכן את "זה"?
כיור? שולחן? או בכלל  משהו אחר?


לא משנה מה- קחו מטלה אחת ואחת בלבד ..משהו שיקח לכן פחות מ- 5ד' ותבצעו אותה.
עכשיו. כרגע.
ושוב מחר...
נפגש מחר, בע"ה.
לילה טוב!

נסיון מחודש להמריא ולהצליח...

שלום לכל מי שהסתקרן מספיק לבוא ולהציץ בבלוג שלי.
החל מהיום, אני יוצאת לדרך חדשה.
רוצה לקום, לפרוס כנפיים ולעוף...
הכוונה היא לא למקום אחר בכדור הארץ.
דווקא טוב לי איפה שאני נמצאת..
אלה יותר לנסות להגיע למטרה שיצבתי לעצמי:
בית נק'י ומסודר שכיף להכנס בו, נעים לחיות בו ומשמח להזמין אליו אורחים.
זה לא תהליך פשוט או קצר..
אבל הוא יעבור בצמיחה..גם אישית וגם רוחנית...
למרות שלא ישבתי ותיכננתי מראש בדיוק מתי להתחיל, חודש אלול דווקא מתאים יותר מכל להתחלה חדשה, ל"בדק בית"..בכל הבחינות.


אז המטרה ברורה.
והשיטה?


כבר לפני מספר שנים פגשתי את האתר הנהדר של פלייליידי ומאוד התרשמתי ממנה והתוכנית שהיא הציעה.
למי שלא מכיר-
היא מציעה לנשים, רגילות, כמוני וכמוך..כאלה שלא נולדו עם גנים יאקים, דרך לקחת את הבלגן בבית בידיים ולהפוך אותו לבית שנעים לשהות בו כל הזמן, מסודר ונקי מ"עודפים"(דברים האלה שנמצאים בכל בית אבל כבר לא נחוצים לנו)
השם שלה , פליי ליידי-גברת מתעופפת בתרגום- בא מראשי טיבות באנגלית
F inally
 L oving
Y ourself


או בעברית: לאהוב את עצמי סוףסוף.
להגיע למצב בו נוכל להיות בשקט נפשי וגאים בבית שלנו .
בצעדי תינוק קטנטנים השיטה מלמדת איך לבנות שגרה נכונה ובריאה שתחזיק לאורך הזמן.
(אני אשתדל להביא לכאן מדי פעם עוד פירוט לגבי השיטה שלה..בתרגום חופשי שלי)




התנסתי..אבל אחרי כמה חודשים עזבתי את הכל.מכל מני סיבות.
ניסיתי ללכת בדיוק לפי מה שהיא הציעה..וזה היה לי קשה מדי. הרגשתי שזה לא מתאים לי.
המטרה המוצהרת שלה היא להפוך את מטלות הבית כמשהו כיפישעושים כדרך אגב, בקלות.
ואילו אני הרגשתי שזה קשה לי יותר ויותר.
עוד בתחילת דרכי חיפשתי חברות לדרך ומצאתי כאן בארץ כאלה שניסו גם. ואחת כתבה לי שהיא הרגישה שהדרך כמו שהויא לא מתאימה לחיים בארץ הקודש. 
לקח לי חודשים רבים אפילו להתחיל לחשוב על "פלייליידי", בעיקר כי הרגשתי כילשון חרוץ.
הבית חזר לתוהו  כמו שהיה לפני..
לא מזמן שוב החלטתי להתחיל לעבוד, מהבית, כעצמאית. ויחד עם העבודה הנפשי שעשיתי יחד עם מאמנת המקסימה שלי עלו שוב המחשבות לגבי הבית. היה לי ברור  שלא אוכל להצליח בזה עם בית כמו שהוא נראה כרגע. ויחד עם זה האפשרות של "פלייליידי".
עוד לפני שפתחתי את דף הבית שלה, הגעתי למסכנה שארצה לתאם לי את התוכנית לפי הצרכים שלי..ולא, כפי שעשיתי בנסיון הקודם..את עצמי לתוכנית.
תוך כדי דיפדוף באתר כרענון וחיפוש איך לעשות זאת, קפץ לי לעין משפט שהיא עצמה כתבה:
הנה לכן שגרת הערב שלי. זה מה שמתאים לי, אבל תרגישו חופשיות לשנות ולתאם לכן אישי לפי הצרכים שלכן!"


רגע רגע..איך לא ראיתי את המשפט הזה קודם..?!?
מדהים...
הרגשתי שקיבלתי גושפנקא לדרך שלי. 
בורא עולם אומר לי:"יעללה, קדימה! צאי לדרך!"


וזאת המטרה שלי בבלוג הזה.
לשטף אתכם במה שעובר עלי בתהליך הזה.
לנסות לכתוב כאן מסכנות איך להתאים את השיטה לי...ואם זה גם יעזור לעוד משהו. מה טוב!
מוזמנות להצטרף...


בהצלחה....